פילינג לנפש

ביום שני שעבר הגעתי לרכיבה בלי טיפת מצב רוח טוב. האמת, למה אני מייפה את המצב? היה הרבה יותר גרוע, הגעתי עם דמעות בעיניים 

שניה לפני שירדתי מהרכב לפגוש את נטי ושני הילדים שלה הבטתי במראה וקיוותי שלא יראו  שהעיניים שלי קצת אדומות. קיללתי (בלב) על כך ששוב שכחתי את משקפי השמש שלי ואמרתי (בלב) שמזל שלפחות גולה ענקית של עצב בגרון זה לא משהו שרואים

אני לא אוהבת לחייך בצביעות, זה פשוט לא אני. אבל כן הכרחתי את עצמי להיות סבירה. מה אשמה נטי, הדמעות והגולה לא שייכים לה

עם הקושי והבאסה והמחשבות האפורות התחלנו לרכוב. ואז, אז זה קורה. זה כמו קסם. מתחילים לרכוב - והכאב מתחיל לנשור. כמו "קליפות" בצק שנדבקו בי וכעת התייבשו,ובזו אחר זו- נושרות מהגוף . אני מקווה שאתם מבינים את הדימוי- עד שעובר הקילומטר הראשון כבר כל ֿהכאב נושר

האושר ממלא אותי. בלי שום קלישאה

*

החלק המשמח יותר בכל העניין הזה הוא שאני יודעת שזה לא קורה רק לי. למעשה- אני רואה- זה קורה לכל מי שבא ורוכב איתנו. בלי יוצא מן הכלל

הרכיבה, ההתמודדות, האתגר- הם לא רק אימון לגוף, לעיתים נדמה שהם בראש ובראשונה פילינג אדיר לנפש ולנשמה

גם אם אנשים מגיעים סגורים, חוששים, כואבים כאב, מותשים פיזית או נפשית או גם וגם- לא צריך לעבור יותר מקילומטר רכיבה בטרם הפלא מתחיל להתרחש. שוב. ושוב. ושוב

*

- ברכיבה כולם מתמודדים. לכל רוכב יש אתגר אחר, פרטי שלו, לאו דווקא אתגר פיזי. לפעמים הרוכב אפילו לא יודע על האתגר הפרטי הזה שלו. לפעמים אתם מגיעים עם ההרגשה הזו הכבדה (ע"ע גולה בגרון, זו מהתחלה). לפעמים האתגר הוא דעה קדומה שיש לנו על עצמנו. לפעמים האתגר כן יהיה קושי פיזי כלשהו (סובייקטיבי) שמתגלה בשלב כזה או אחר. לפעמים זה יהיה מעבר במים של גשר אירי, או ירידה חדה, או אבנים. לפעמים זה הילד שלך שמתקשה להמשיך לרכב, לפעמים זה קושי בזוגיות,לפעמים זה פשוט לילה טרוף ללא שינה

כל אחד והאתגר שלו, ולהכל יש מקום כאן. להכל
*

מה שמופלא ברכיבה הוא שלכל אחד יש דרך אחרת, ייחודית, לבטא את ההתמודדות עם האתגר שלו ולעיתים קרובות, קורה מן קסם כזה כשדרך ההתמודדות מקבלת טוויסט במהלך הרכיבה, משתנה, ופתאום האתגר מתפוגג, מנוצח, נרפא 

בתוך הטבע המופלא, במהלך הנעת הרגליים והגוף, כשכולנו נשארים נטו אנשים- אנחנו מגלים בתוך עצמנו חום אנושי, אהבה, שמחה, סיבה לראות יופי. המילים מוצאות דרך, השיחות הופכות אינטמיות, הנפש משתחררת מכבליה. כן, זה בדיוק הפילינג הזה שדיברתי עליו

*

החיבוק החם בסוף, לחיצת היד שמתקשה לעזוב, לפעמים לחלולחית בקצה העין- הם הסימן שלי ששוב זה קרה. וכאמור, גם אני כאן. ודני. ושי. כולנו בדיוק כמוכם- ויחד איתכם. בהכל
 ולכן אני רוצה להגיד לכם- תודה על שאתם -אתם. תודה שאתם מגיעים שוב ושוב לקבל את המתנה שיש לנו לתת. תודה שאתם מדברים. תודה לכם שאתם חוזרים. הבעת האמון הזו בנו, היא אחד הדברים המספקים ביותר . אז תודה

וחג שמח :)

נטי ואני בסלפי מאושר