הופ- גדלתי! - או: הרגע בו ילדים גדלים לי מול העיניים

כשרוכבים עם ילדים צעירים, ופוגשים אותם שוב ושוב, מגיעים הרגעים האלה של "הופ, גדלתי!". וזה מרגש

הבחנתי בזה לראשונה כשרכבנו עם המשפחה של אסתי ועמית, כששחר, בת השלוש וחצי- לא רצתה לרכוב בעגלה

לא שיחה, לא הצעות, לא כלום. היו כבר מחשבות להשאיר איתה מבוגר ולצאת לרכיבה בלעדיה. ואז, הצעתי לה לרכוב איתי בטנדם

היה איתי הטנדם הנמוך שלנו, תוצרת טרק. לרוב רוכבת עליו שי, היא מחבבת אותו. בקשתי משי לעלות לעגלה- שי שמחה. ההורים לא היו בטוחים שזה יעבוד. פר? גם אני לא. אבל רציתי לתת לה צ'אנס. איך אומר המנטור שלי ניר דודבני? מקסימום נצליח 

שחר עלתה על הטנדם, והתחלנו לרכוב. היה נהדר. יש משהו מעצים מאוד כשילדה צעירה מגלה את יכולותיה, שהיא יכולה גם כן לרכוב כמו אחיותיה הגדולות

הנה, הוידאו מאותו בוקר, שחר נראית רוכבת מאחורי

כשליאור, בן שלוש וחצי, החליט באמצע הטיול לפני חודש שהוא רוצה לרדת מהעגלה, כבר היה לי קל להציע לו את הטנדם

 שי, כרגיל, שמחה לקפוץ לעגלה. ליאור, נרגש, עלה על הטנדם. הצלחה

אחרי שהגענו לחוף, נחנו, אכלנו והתחלנו לחזור- נטי, אמא  של ליאור, בקשה ממני שנחליף באופניים, כדי שתוכל להרכיב אותו בעצמה

זה היה מרגש לראות את זה. וכייף. כלכך כייף

הנה הוידאו מאותו בוקר, כולל כל ההחלפות

ואז הגיע היום שכפיר, בן שנה ושלשה חודשים, התחיל ללכת

עם כפיר ועם אמא שלו, רות, אנחנו רוכבים הרבה. הרבה מאוד. וכשכפיר התחיל ממש ללכת, זו היתה שמחה אמיתית

הבוקר ערכתי את הסרטון שתעד את היום הראשון (אצלנו) שבו כפיר ממש צעד. בהפסקת האוכל הוא ירד מהעגלה, ופשוט נהנה לצעוד. והכל כמובן- תועד

הנה הוידאו

לכל ילד קצב אישי משלו. אני צריכה לזכור את זה כשאני נפגשת עם עובד, ילד הקסם של שמחה ואברהם, שהוא רק בן חמש וגורם לי לתהות מתי שי שלנו תרכב בכזו קלילות, לבד לגמרי

בסיום הסרטון הזה יש דוגמה לאיך הוא רוכב, כאילו נולד על האופניים

זהו להפעם

רוצה להגיד לכם תודה שאתם מאפשרים לנו להיות חלק מהחיים שלכם ושל הילדים המופלאם שלכם. אנחנו שמחים לצעוד איתכם, צעד אחר צעד. באהבה